דחיית סיפוקים - חלק א'

דחיית סיפוקים - לדחות את הסיפוק רגע!!!!! חכה שניה!!! סבלנות!!! אני זוכרת את עצמי, ילדה בת 4, שוכבת באמצע הכביש, רוקעת ברגליי, צורחת בקולי קולות, מביישת את הוריי, גורמת להם להרים כמה קילו של ילדה מהכביש רק כדי שלא תיפגע מהרכבים החולפים וזה "רק" כי רציתי את הגלידה שלי כאן ועכשיוווו ויהי מה. תאמינו לי, הגלידה באותו הרגע היתה עולם ומלואו עבורי וכל מה שרציתי זה.. גלידה! (נראה לי שזאת היתה גלידת תות) אני מאמינה שסיפור כזה או דומה מוכר לכם מחיי היום יום בהתמודדות עם ילדיכם. אז במקום גלידה הם רוצים סוכריה, חטיף, לראות את התכנית הזאת, עוד זמן לשחק במחשב, או את הפלאפון המתקדם והחדיש ביותר (למרות שיש לו את הגרסה האחרונה), זה באמת יכול להיות כל דבר.

בבסיסנו האנושי הטבעי, נרצה להשיג יותר וכמה שיותר. שתהיה לנו תחושת שפע, שנהיה מסופקים. תחושת סיפוק היא רגש וצורך וכשאדם מסופק הוא מרגיש חיובי, חיוני ואפילו חווה רגע של אושר. ומה קורה כשלא מקבלים את מה שרוצים? – נעשים מתוסכלים. דחיית סיפוקים הוא נושא שעולה כמעט בכל שיחה עם הורים בנימת האשמה של "יש לו בעיה בדחיית סיפוקים", "הוא רוצה הכל כאן ועכשיו", "הוא לא יודע לחכות" או ש"אין לו סבלנות". כשאנחנו מלמדים את ילדינו דחיית סיפוקים אנחנו מלמדים אותם שליטה עצמית: לדעת להמתין, להכיר את הקצב הפנימי - זהו כלי לחיים, חלק מארסנל הניסיון האישי שלו מתוך הקשבה פנימית ונכונה. כמו כן, אנחנו מלמדים אותו לתרגל תסכול, כן , כן, לתרגל תסכול ולהתמודד איתו. אנחנו לומדים לווסת את עצמנו והם את עצמם כשהם מתוסכלים כשלא מקבלים את רצונם.

זכרו שהחשוב מכל הוא להעניק לילד את מה שהוא צריך ולא (רק) את מה שהוא רוצה.

#דחיתסיפוקים #תשומתלב