תשומת לב שלילית - יש דבר כזה!

לשים לב לתשומת לב (שלילית או חיובית) מספר עובדות חשובות שאותן ארצה להזכיר בתחילת מאמר זה: 1. תשומת לב מעניקה תחושת שייכות והגנה. 2. תחושת שייכות היא צורך בסיסי. 3. בהעדר תחושת שייכות ותשומת לב אנחנו מרגישים לא בטוחים. אין דבר אותו נרצה עבור ילדינו מלבד שירגישו שייכים, בטוחים, מוגנים ושמחים אך לצערנו, לא תמיד אנחנו קשובים מספיק לצורכי ילדינו. אין ספק, אנחנו עסוקים ונכנעים לשגרה כמעט בכל יום מחדש. בוקר, צהריים, חוגים, פיזור, חברים, ארוחת ערב, מקלחת, טקס שינה במקרה הטוב והכל חוזר חלילה ודיי ידוע מראש. כל הימים, כמעט כולם חוזרים על עצמם ובאותו הסדר בדיוק.

לעיתים שגרה מעניקה לנו תחושת בטחון והיא מהווה בסיס יומיומי לתחושת ההגנה שלנו, שאנחנו שייכים למשפחה שעושה הכל בצורה מדוייקת כמעט יום יום. שתמיד יש לנו לאן לחזור מהגן, מבית הספר או מהעבודה. לעיתים זה נראה שאנחנו מורגלים מידי לשגרה עד שהיא הופכת לנדושה מעבר להיותה בטוחה ומרגיעה. תשומת לב היא צורך בסיסי וישנן 2 אופנים לבקש אותה:

1. באופן שלילי: הילדים משקרים, כעסנים, תוקפניים, משועממים יותר ואז הם מציירם על הקירות, מקללים ורבים האחד עם השני אפילו על דברים שטותיים כמו שלט, משחק וכו'. מעשים שמצריכים את תגובותינו באופן מיידי. דרישה שלילית לתשומת לב היא מה שקורה לעיתים קרובות ואנחנו לא מבינים מדוע או מצליחים לקשר לתחושת חוסר אצל ילדינו.

או:

2. באופן חיובי: הילדים באים ומבקשים תשומת לב בצורה ברורה, רגועה וישירה. אפשרות 2 נראית פנטזיה?! – אז זהו, שלא! אז מה עושים כדי להביא את ילדינו לזהות את הצורך שלהם בתשומת לב ולפעול בצורה פתוחה וברורה איתנו? – יוצרים שגרה אחרת: 1. מתחילים בכך שיוצרים סדר עדיפויות חדש שילדינו בראשה. 2. עשו פעולות פשוטות יחד כמו לצחצח שיניים, להכין ארוחת ערב וכו'. 3. לאחר העבודה, לפני הפגישה עם הילדים ממש שניה לפני שפותחים את הדלת נושמים נשימה עמוקה, כך ירגישו שאנחנו קשובים הקשבה אמיתית וכנה. 4. מגבירים את הנוכחות בבית ויוצרים שגרה בו אנחנו זמינים יותר. 5. מחליטים על זמן איכות. דדי-דיי (יום אבא), מאמי-דיי (יום אמא). פמלי-דיי(יום משפחה). יום בו אמא/אבא מגיעים מוקדם יותר הביתה. יש כייף בלתכנן את הפעילות המשותפת יום לפני. 6. מעודדים תקשורת פתוחה. תקשורת פתוחה מתחילה בחיקוי שלנו כהורים. מעלים את נושא התקשורת המילולית לתודעה. השאלה שנשאלת היא האם בכל מקרה ניתן לילדינו תשומת לב, גם אם הדרך היא שלילית? כן! כן! ו..כן!

כשילדינו מבקשים בצורה שלילית את תשומת הלב, שהיא להזכירכם צורך בסיסי, האחריות היא כולה שלנו. אולי כי לא היינו קשובים מספיק, היינו עסוקים מידי בנושאים אחרים שהם לא הם.

מטרתנו כהורים היא לספק את תשומת לב ילדינו אך עם זאת ללמד את ילדינו לבקש אותה בצורה חיובית על ידי תקשורת פתוחה וזורמת. זה ייקח זמן להכניס את ההרגל אך אין ספק שהראיה קדימה בדרך למשפחה שמחה ובטוחה יעודד אותנו להיות הורים עקביים ומתמידים.

לסיכום, כשילדים, בדיוק כמונו המבוגרים, מרגישים לא מסופקים או שצורכיהם אינם ממולאים, יש צורך בדרישה. שלילית או חיובית. תפקידנו כהורים הוא לזהות את הצורך על ידי הקשבה יתרה לעיתים עוד לפני שהיא מבוקשת.

#תשומתלב #שקרים