מה ההבדל בין צורך לרצון?

Mar 8, 2018
2 min read

למלא את הצורך או לרוץ אחרי הרצון?

מאמר להורים שרוצים להעניק צרכים אמיתיים לילדיהם

"אני לא מבינה מה חסר לך? כל מה שאתה מבקש אתה מקבל!" – האומנם?!

היתה תקופה בחיי שהייתי חד הורית, גידלתי את ילדתי בת ה-4 חודשים לבדי כאלמנה צעירה בת 27. אני זוכרת שתקופה מסויימת בה לא עבדתי ולא יכולתי לכלכל אותנו, התמקדתי בלהעניק לה את מה שלא קונים בכסף – אותי. את הזמן שלי. את הנוכחות שלי. מעז יצא מתוק והזמן שהיה פנוי לי הופנה אך ורק אליה (ההפריה היתה הדדית ללא ספק). היום כשהיא בת 15, אני קוטפת את הפירות המתוקים ויודעת שעשיתי נכון ואין דבר שנשכח ממנה. מעולם לא נכנעה למותגים, לנייד המשודרג ביותר או לחדר הנסיכותי הכי הנוצץ.

כל הורה ישתדל להעניק לילדיו את כל מה שהם רוצים ומבקשים. בעולם שכזה שמתפתח במהירות האור, אנחנו באמת רוצים לספק להם את המשודרג והטוב ביותר ובכל זאת הם אינם מסופקים. הם עדיין לא תמיד רגועים ומרגישים תחושת חוסר מבלי לדעת מה חסר (שהרי כל מה שרצינו קיבלנו) והמרדף רק מתחיל ולא רואים את סופו.

השאלה הנשאלת היא האם מדובר בצורך? ובכלל מהו צורך? ואולי מדובר בכלל הרצון? ומה ההבדל בין השניים?

כשמסתכלים על תינוק, אפשר להבין בבירור את אותם צרכים בסיסיים מולדים (מעבר לאוכל ושינה): - נוכחות פיזית – על ידי מגע המעניק תחושת בטחון - תחושת שייכות לקבוצה, משפחה - תקשורת – הבנה את הצרכים שלי כתינוק ויצירת קשר עם הסביבה.

שלושת הצרכים הבסיסיים הללו, מספקים לנו תחושת בטחון וערך, מה שמאפשר לנו בסופו של דבר לגדל ולגדול לתוך מציאות בה תתפתח עצמאות תוך הקשבה ולמידה ובכך אני מגלה מתוך הרוגע את העצמי שאני.

ככל שנעמיק בצרכים אלה אנחנו מבינים שאלו הם צרכים המשותפים לכל אדם, לילד או למבוגר. השאלה הנשאלת היא האם אנחנו באמת מממשים את צורכי ילדינו. האם ילדינו חיים חיים אמיתיים של סיפוק אמיתי.

כשילד חי במציאות בה צרכיו ממומשים, הוא מרגיש מסופק ותחושת סיפוק מעניקה לו את אותו שקט נפשי, את אותו שובע רגשי לו אנחנו מייחלים כמבוגרים לעצמנו וכהורים ולילדינו.

אחד מתפקידנו הגדולים כהורים הוא להעניק לילדינו את מה שהם צריכים ולווא דווקא רק את מה שהם רוצים. במידה ורצונותיהם נענים וצורכיהם אינם ממולאים הם ירגישו תמיד את המרדף אחר השקט והסיפוק המזוייף. סיפוק יכול להקטין את רשימת הרצונות ואף למנוע את התחרות החברתית. איך אנחנו כהורים מזהים זאת?

רואים אותם (או את עצמנו) חסרי מנוחה, משתמשים בהתקפי זעם, כעוסים, מפוחדים ובעתיד יכולות לפתח גם חרדות. וכן, כל זאת משום שהצרכים הבסיסיים המולדים שלי אינם ממולאים. חוסר תחושת המלאות של ילדינו משפיע גם עלינו, אנחנו יכולים למצוא עצמנו מותשים מהרצונות ותשישות גם היא מביאה לידי כעס ומשם לחוסר סבלנות ותקשורת לקויה עם ילדינו.

לסיכום, ההתחבטות בין מה ילדינו רוצים לבין מה הם צריכים היא רגע בו אנחנו צריכים לעצור ולשאול – האם אנחנו יודעים להבדיל בין השניים: צורך הוא עניין בסיסי ורצון הוא עניין אישי.

משמעות הדברים היא שמחובתנו לספק לילדינו ולו בלבד שירגישו רווחה ושקט נפשי, בטחון ותחושת שובע אמיתי: להיות נוכחים יותר לחבק יותר ליצור יותר תקשורת על מנת להכיר את ילדינו שהולכים ומשתנים לתת להם תחושת שייכות על ידי אמירה ומעשה, לחלוק איתם זמן איכותי.